הפילוסופיה של ה"דוגמנית"
מאת Vaan 18 נובמבר, 2005 - 17:34
כש"דוגמנית" הייתה ילדה, היא רצתה להיות "מלכה"; אז כשגדלה, נהייתה לרקדנית בלט ודוגמנית. עברה הטרדות מיניות בצה"ל, סיימה שני תארים אקדמאיים ועברה לניו יורק. מהעיר הגדולה, הנחתום העידה על עיסתה בבלוג שנקרא "דוגמנית", (בלוג שהיא מנהלת בישראבלוג), שהייתה למעשה: סלבס ישראלי.
היא התגלתה בבית הספר, הצטלמה חושפני וספגה השמצות מאת חבריה לספסל הלימודים. הייתה במעגל של שילון. אכלה עם ביל קלינטון.
היא אוהבת מרטיני, קוסמופוליטן וייגר. מכורה לסטיליטו, משקפי שמש ו-תיקים. היא מצטטת את קניוק ורביקוביץ', אבל מכריזה על עצמה שמחזיקה בדעות ימניות.
ה"דוגמנית" כותבת סיפור בהמשכים ביומנה המקוון, רוב הזמן היא מפרסמת את הז'ורנל השגרתי שלה שמכיל את משנתה: אינסייד סטוריס על מסלולי התצוגות של ניו יורק. דעות (חיוביות) על הקולגות שלה למקצוע. הרהורים על הכלב שמת. התלבשויות אופנתיות לקראת פארטיס נחשבים. פריסת סוג אימון הכושר והתפריט שלה. פרסום תמונות מפריטים המקיפים את חייה (שוקולד מקס ברנר, צג מחשב, נוף נהר ההדסון, המשרד שבו היא מתמחה וכו') ולאחר שהיא מראה לנו עולם, היא טורחת לספר על הבדידות ועל הגעגועים לארץ. כל זאת ובנוסף, היא כותבת גם על פגיעות של בחורה יפה, שהיא גם בנאדם:
"אתה מביט בי ולא רואה אדם.
אני יושבת בפאב עור בהיר כמעט שקוף, עיניים בהירות עמוקות חודרות, תמיד שואלות תמיד רוצות לדעת יותר. אני יושבת זקופה, ככה זה שאלה של הרגל. רגליים משולבות נוטות הצידה כי ככה הן נראות יותר ארוכות, נעלי העקב של מנולו בלנקין מאריכות את רגליי. אולי זה מועדון ג'אז, כי אני אוהבת ג'אז המוסיקה שבאה מהנשמה, החצוצרה הבוכה המרתף המעושן האלכוהול, גורמים לי להרגיש סקסית, מיסתורית.
כמו כל הגברים, אתה מביט בי, מהסס, לבסוף אתה מחליט לגשת. מתקרב, מלטף במבטך את בד השימלה הצמודה שלגופי את העור הבוהק, נושא את ריח שמן הגוף בריח וניל פצו'לי שמרחתי כשיצאתי מהמקלחת. "אפשר להזמין לך עוד מרטיני" אני מחייכת ומשפילה מבט, זה תמיד עובד הביישנות הזו, "תודה" אני לוחשת. אתה מתחיל לדבר, לספר על עצמך, אני מקשיבה, מביטה בעיניך עמוק בכדי לגלות את האמת, מי אתה, האם תפגע בי?"
***
לעיתים מדריכה את קוראי הבלוג שלה על טיפוח העצמי:
"רוב הדוגמניות מעשנות ומשתזפות הרבה, מכאן צצים להם כתמי פיגמנטציה כפטריות לאחר הגשם לכן הבהרת עור הפנים או פילינג נדרשים. מכון כושר/ מאמן פרטי זה חובה. אין דוגמנית שעושה תצוגות שלא מתאמנת לפחות 3 פעמים בשבוע, אחרת את לא יכולה להעלות את עצמך על המסלול. שלא לדבר על טלויזיה שמעלה 5 קילו."
"בכדי להציג בגדי ים חלה חובה על הדוגמנית לבקר במכון מריטה כשהמינימום הוא בקיני ווקס, לרוב אני רואה את הטרנד הברזילאי. בניו יורק כמעט כולן הולכות על הכיוון הברזילאי והמכון המועדף הוא ג'יי סיסטרס. את מגיעה למומחית, היא שולפת מספריים ומסרק, מסרקת את האיזור, מספרת ומתחילה במריטה. יש איזורים שלא ידעתי בכלל שצומח בהם שיער..... כשהיא מסיימת היא לוקחת זכוכית מגדלת כמו אצל הקוסמטיקאית ואם נשארת שערה סוררת היא נתלשת באמצעות פינצטה. אני הייתי במבוכה גמורה אבל שיחקתי אותה קולית. בדרך כלל מורידים שיער גם מהידיים".
***
סיפורי ציצים מסולקנים:
"מאחורי הקלעים של תצוגות אופנה אפשר לראות הרבה ניתוחי חזה. הבנות שעשו ניתוחים לפני הרבה שנים, החזה שלהן מאוד מוזר, הפיטמות לא במקום. יש דוגמנית מאוד מפורסמת שכשהיא מרימה יד הפיטמה מגיעה לה כמעט לסנטר."
"גם לי העירו לא פעם, שהייתי מקבלת יותר עבודה אם הייתי עושה ציצים. אין סיכוי, תמיד חשבתי על זה שכשיהיו לי ילדים אני לא אוכל להניק אותם. ליוותי חברה שעברה ניתוח פעמיים כי בפעם הראשונה היתה לה דליפה !!"
***
מתוך הפוסט: "רכילאים הם לא עיתונאים";
"אני שונאת רכילאים, גם עיתונאים אני לא מסמפטת במיוחד. פגישה עם אחד ממחזיקי מקצועות האלו תמיד מעלה בי בחילה.�מספרי הטלפון של הרכילאים הקבועים שמתקשרים אלי מסומנים אצלי בטלפון בכדי שאוכל להקפיד לא לענות להם. אז הם מתקשרים מחסוי. השיחה בדרך כלל מתחילה ככה "היי יפה שלי, יש לך משהו עסיסי בשבילי?"
"גם ראיונות עם עיתונאים הם די משעממים, במיוחד ל"לאשה" את בונה לך סיפור על חיים מושלמים, זה מה שהם רוצים לשמוע זה מה שאני מוכרת, אז בשביל מה להפגש לראיון אם היא יכולה להמציא את זה לבד, שאלתי את עצמי שכהצטלמתי לכתבת השער. "
***
מתוך "אוגוסט בריברייה הצרפתית":
"ברביירה כולם לובשים לבן, זה כמו מדים, וכולן מאוד שזופות. חוזרים לעבודה רק בארבע אז אני יורדת לחוף. כולן "לובשות" חוטיני בלי חלק עליון, הורדתי גם, אף אחד לא מכיר אותי כאן. בהתחלה זה מוזר, מבט לצדדים, אף אחד לא מסתכל עלי, אני כמו כולן."
***
ובכל אופן, במדיה הוירטואלית בעברית, אין הרבה חברייה שהם גם סלבס ושכותבים על האופנה מתוך האינסייד, הבלוג של "דוגמנית" הוא מאוד חינני אם כך, ועפ"י תחזיות של משקל ייחוד הנישה, ראו מקרה "השטן לובשת�פראדה",�אז אולי עוד�יצא מזה איזה רב מכר או לפחות סדרת טלוויזיה מסוגננת. ואז, אל תשכחו מי גילה לכם אותה!�
אגב, באחד הפוסטים שכתבה לאחרונה, היא מסכמת ברצינות�את הפילוסופיה של עבודת הדוגמנות ב"אודישנים ויחסי ציבור". מודעות עצמית, זו מעלה לדעתינו, והנה הלינק לבלוג: